קבלת שבת משפחות

יחידה שנייה: קבלת שבת

הרעיון:

כניסה לתוך השבת באווירה נעימה ורגועה, כזמן של התכווננות פנימית. הנחה בצד של המולת השבוע לקראת שבת בטבע.

מהלך:

1. יצירת מנדלה מהטבע

מבקשים מכל המשתתפים להסתובב באיזור ולהביא למעגל פריט אחד מהטבע שמושך את תשומת ליבם, יפה בעיניהם ומיוחד. זה יכול להיות עלה, אבן, מקל וכדומה. משהו קטן. בזמן שמחפשים, צריך לחשוב על רגע קטן של נחת, התעלות, שמחה, נעימות, במהלך השבוע האחרון. רגע פשוט כמו שירת ציפור בבוקר.

מקדישים דקות ספורות לחיפוש. בזמן הזה מבקשים לא לשוחח. כל אחד מסתובב לבדו בלי לדבר.

כאשר חוזרים לשבת, יושבי במעגל, כאשר במרכז המעגל מגש עגול, או מעגל אבנים. במרכז המעגל שמים משהו מיוחד, כמו נר גדול, אבן גדולה יוצאת דופן, נוצות ופרחים באגרטל וכדומה.

כל אחד בתורו מספר על הרגע של נחת שלו מהשבוע לקבוצה ומוסיף את הפריט שאסף סביב מרכז המעגל. כך שיווצרו שורות של פריטים שיוצרים מנדלה.

המדריכה מסבירה ששבת זהו זמן של התכנסות פנימית, בה נאספים רגעי הנחת יחדיו, ליצור נחת משותפת. מותירים את המולת השבוע מאחור, ומאפשרים לשלווה ונועם לכנס בנו ולעטוף אותנו.

1. שיר לשבת

קוראים במליאה שיר על ערב שבת:

אילן שיינפלד

ערב שבת

יֵשׁ סוּג מְסֻיָּם שֶׁל צְלִילוּת

לַאֲוִירוֹ שֶׁל עֶרֶב שַׁבָּת.

מִין גַּל שֶׁל רֶגֶשׁ,

מִין מוּסִיקָה שֶׁל תּוֹדָה.

אוֹר יוֹרֵד עַל הָעוֹלָם

רַךְ כְּמוֹ הִינוּמָה.

בְּיָמִים אֲחֵרִים לא הָיִיתִי יוֹדֵעַ

אֲפִלּוּ אֵיךְ לִקְרא לָהּ.

סִגַּלְתִּי לִי גַּם אֶת הַזְּכוּת הַזּאת.

נִדְמֶה, אֲנִי עוֹמֵד בְּתוֹךְ אשֶׁר.

שואלים:

איך מתאר המשורר את ערב שבת? איזה תכונות הוא מייחס לזמן זה?

האם האושר אותו מתאר המשורר הוא טבוע בשבת מעצם היותה? האם די בכניסת שבת, בכך שהיום מתחלף, כדי לחוות את החוויה שמתאר המשורר? או שיש לעשות משהו כדי לחוות חוויה כזאת?

כיצד ניתן להתכונן לשבת? להביא את עצמנו לתוך חוויה של שבת?

איזה דברים אתם עושים לקראת השבת שמאפשרים לכם לחוות הנאה מכניסת השבת?

קוראים קטע של הרב אברהם יהושע השל:

" כל הרוצה להיכנס לקדושת היום חייב להניח תחילה את המולת החולין של מיקח וממכר סואן, לפרוק מעליו עול עמל שהוא רתום בו, להתרחק מן השאון הצורם של ששת ימי המעשה, מן העצבנות והכעס של הרדיפה אחר נכסים, ולחדול מן המעל שהוא מועל בכך שהוא מבזבז לריק את החיים, חייו שלו. 

הוא חייב להיפרד מכל מלאכת ידיים וללמוד להבין ולדעת, שהעולם כבר נברא ויתקיים אף בלא עזרתו של האדם. ששת הימים בשבוע אנו נאבקים עם העולם, מפיקים רווח מן האדמה. ביום השבת אנו מייחדים את דעתנו על זרע הנצח השתול בתוך נשמתנו. ידינו נתונות לעולם, ואילו נשמתנו שייכת לאדון העולם". 

מה מציע השל כהכנה לשבת? ממה האדם צריך להפרד כדי לחוות את השבת?

במה שונה השבת לפי השל משאר ימות השבוע?

איזו חוויה מעניקה השבת להשל? האם חוויה זו שונה מהחוויה המתוארת בשיר?

1. נצא השדה

מסבירים שהשבת היא עניין מרכזי ביהדות לאורך כל השבוע. את ימות השבוע סופרים לשבת: יום ראשון לשבת, שני לשבת וכו'. חסידים נוהגים להתחיל את ההכנות לשבת מיום רביעי. מסופר על שמאי שהיה שומר בצד כל דבר טוב שנזדמן לו במהלך השבוע לשבת. רב חסדא במסכת שבת מסביר את הציווי על ליקוט המן ביום שישי כהוראה להכנות לקראת שבת: "אמר רב חסדא: לעולם ישכים אדם להוצאת שבת, שנאמר: "והיה ביום הששי והכינו את אשר יביאו"". הארי ראה בהכנות לקראת שבת, טיהור של הנפש: "הזיעה שהאדם מזיע לכבוד שבת, מוחק מעוונותיו כמו דמעות, שבזכות זה הקב"ה יכבדו בגן עדן ויגמול עמו חסד".

הסיבה להתכוננות הרבה לקראת שבת היא אינה שהיא יום מנוחה מימות השבוע, מימי המעשה. השבת היא תכלית השבוע. היא המטרה של ששת ימי המעשה. כל העשייה בעולם מתרחשת רק בכדי להגיע אל השבת, אל ההרמוניה שאינה דורשת עשייה כלל.

השל (במקום אחר) אומר על כך: "השבת איננה רק יום מנוחה, שמטרתו החזרת הכוחות שאבדו בשבוע של עמל, או הכשרת האדם לשבוע של עמל חולין חדש. מטרת השבת היא חיים. […] השבת איננה קיימת למען ימי החולין, ימי החולין קיימים למען השבת. השבת איננה מנגינת ביניים, היא פסגת החיים".

מרחיבים את הדיבור על קבלת שבת נוסח האר"י:

האר"י היה גדול מקובלי צפת במאה ה16 והשפעתו ההגותית והרוחנית על העולם היהודי מגיעה עד ימינו. בין היתר חידש האר"י חלקים מנוסח קבלת שבת שנהוגה גם היום. לאר"י היו הנהגות רבות שהיו קשורות בשבת דווקא. השבת היא היום הקדוש ביותר בשבוע והוא החל את ההכנות אליה כבר בשישי בבוקר. עם כניסת השבת היה יוצא עם חבורת תלמידיו אל השדה בבגדי לבן. הם היו פונים זה אל זה במילים: "בוא ונצא לקראת שבת המלכה". שם היו שרים את הפיוט "לכה דודי" שחיבר ר' שלמה הלוי אלקבץ. מעשיהם מתוארים בספר שבחי האר"י: "ויצא השדה כדי לקבל השבת ויאמר לכה דודי נצא השדה. והכוונה לרמז לשכינה, אשר היא שדה חקל תפוחין".

הפיוט "לכה דודי" וגם הפיוט "ידיד נפש" המושרים בקבלת שבת, מתארים את השתוקקות הנפש לחוויה של התרוממות מהיומיום. ב"לכה דודי" האדם מתגעגע אל חווית השבת כאל כלה וב"ידיד נפש" האדם פונה אל אלוהים כקרוב אהוב. זוהי אינה תפילה שיוצרת הרחקה ברורה בין אלוהים לאדם כתפילות אחרות המתייחסות לאלוהים כמלך. להיפך, יחסי האהבה הם ברורים וקרובים ועל כן הגעגועים גדלים במהלך השבוע עד המפגש המחודש בשבת.

מזמינים את הקבוצה לחוות את תפילות קבלת שבת, בטבע, כדרכו של האר"י. שרים במעגל, סביב המנדלה שהכנו, שירים מקבלת שבת. ידיד נפש, לכה דודי ושלום עליכם. מי שמעוניין בקבלת שבת יותר מסורתית יוכל להשלים אחר כך.

מוסיפים שירים מהזמירון, שירים ארץ ישראלים ושירים אחרים שמשרים שלווה ונחת לקראת השבת.