צמחונות ויהדות לא הולכות יחד, תשאלו (כמעט) כל אדם דתי. לשיחה על צמחונות עם אנשים דתיים יש תבנית קבועה קודם כל מצטטים את המדרשים המראים שאדם הראשון בגן עדן היה צמחוני וכדומה ואז באופן כמעט אוטומטי עולה השאלה ומה עם עונג שבת? הרי יש מצווה לאכול בשר בשבת. במילים אחרות, תורה וצמחונות אכן יכולים ללכת יחד מה שיותר קשה הוא לשלב צמחונות באורח החיים הדתי. אכילת בשר היא הדרך המסורתית לציין את הימים החשובים (שבתות וחגים) או לציין סעודות חשובות (חתונה, סיום מסכת) ולהיפך המנעות מאכילת בשר לציון ימי אבל (תשעת הימים).
האם באמת יש חובה לאכול בשר בשבת?
אכן בשולחן ערוך הלכות שבת סימן ר"נ כתוב: "ירבה בבשר ויין ומגדנות כפי יכלתו" ובסימן רמ"ב כותב השו"ע שעל האדם לכבד את השבת ככל יכולתו בבגדים נאים ומאכלים אך אינו מזכיר דווקא בשר או דגים. המשנה ברורה מאריך בסימן זה לבאר את גדרי כבוד שבת "ויש פוסקים שסוברים דעיקרו הוא מן התורה… לקדשו ולכבדו בכסות נקיה ולענגו בעונג אכילה ושתיה והפליגו חז"ל מאד במצוה זו… לענגו בדגים… שזה היה מאכל חשוב בזמניהם וכן בכל מקום ומקום לפי מנהגו יענגוהו במאכלים ומשקים החשובים להם עונג ולפי שמן הסתם רוב בני אדם עיקר ענוגם בבשר ויין ומגדנות לכך איתא בסימן ר"נ דירבה בבשר ויין ומגדנות כפי יכלתו… טוב שיאכל בכל סעודה מג' סעודות דגים אם לא שאין נאותים לו לפי טבעו או ששונאן ושבת לעונג ניתן ולא לצער"
אנו רואים שהחפץ חיים כותב במפורש במשנה ברורה שאין שום חובה לאכול בשר או אפילו דגים בשבת! הביטוי המרכזי הינו 'עונג שבת' ואדם שנמנע ממאכל מסוים, הן מסיבה בריאותית והן מסיבה קולינארית, ואינו מתענג עליו אינו חייב לאכול אותו. אדרבה, אם נדייק בדברי המשנ"ב נראה שאף אסור לאדם להכריח את עצמו לאכול דבר שאינו אוהב או רגיל. ולכן המסקנה היא שלאדם צמחוני או טבעוני הנמנע מאכילת בשר ואינו נהנה ממנה (שלא לומר סולד) וודאי שאין מקום 'להחמיר' ולאכול בשבת אלא להיפך עליו להימנע מאכילת בשר או דגים בשבת כדי להתענג בסעודות השבת.
האם מצווה לאכול בשר בחגים?
בחגים לכאורה המצב שונה כיוון שבכל חג אדם אמור להביא קרבנות ולאכלם בבית המקדש בין אם מדובר בקרבן פסח או קרבן ראיה, שלמים ועוד. אם כך, לאחר שראינו שאין בשבת חובה לאכול דווקא בשר, האם בחגים ובשלושת הרגלים בפרט יש חובה לאכול בשר?
הגמרא במסכת פסחים (ק"ט, ע"א) אומרת כך: "ת"ר חייב אדם לשמח בניו ובני ביתו ברגל שנא' (דברים טז, יד) 'ושמחת בחגך'… רבי יהודה בן בתירא אומר בזמן שבית המקדש קיים אין שמחה אלא בבשר שנאמר (דברים כז, ז) וזבחת שלמים ואכלת שם ושמחת לפני ה' אלהיך ועכשיו שאין בית המקדש קיים אין שמחה אלא ביין שנאמר (תהלים קד, טו) ויין ישמח לבב אנוש"
הרמב"ם הביא את הדברים להלכה אבל הוסיף שביום טוב צריך לאכול בשר כדי לשמוח. הבית יוסף (הלכות יום טוב סימן תקכ"ט) מביא את דברי הרמב"ם ותמה עליו מדוע הוסיף אכילת בשר: "כתב הרמב"ם צריך אדם להיות שמח וטוב לב במועד וכו' ומסיים הרמב"ם "אין שמחה אלא בבשר ואין שמחה אלא ביין ובפרק ערבי פסחים (קט.) ת"ר חייב אדם לשמח בניו ובני ביתו ברגל… ועכשיו שאין בית המקדש קיים אין שמחה אלא ביין". ויש לתמוה על הרמב"ם למה הצריך שיאכלו בשר וישתו יין דהא בברייתא קתני דבזמן הזה אין שמחה אלא ביין ומשמע דביין סגי (=מספיק) בלא בשר?!"
אכן בשו"ע (או"ח תקכ"ט ס"ב) השמיט המחבר את דין אכילת בשר ביום טוב ופסק שהחובה הינה שתיית יין בלבד. הביאור הלכה (ד"ה כיצד משמחן) שואל מדוע, בניגוד לכתוב ברמב"ם, השמיט המחבר את דין אכילת בשר בחג? ומסביר שהשו"ע פוסק כמו הגמ' בפסחים שהבאנו לעיל, דהיינו בזמן הזה אין חובה לאכול בשר "ועכשיו שאין בהמ"ק קיים אין יוצאין ידי חובת שמחה אלא ביין שנאמר ויין ישמח לבב אנוש אבל בשר אין חובה לאכול עכשיו כיון שאין לנו בשר שלמים" אמנם הוא מביא דברי הב"ח שאומר שיש קצת מצווה באכילת בשר גם בזמן הזה. אכילת בשר ודגים הייתה הדרך המסורתית לחגוג, לשמוח ולהתענג, ברור אם כן שאדם שאינו נהנה מאכילת בשר אינו חייב בכך.
ניתן לומר שכיום אוכל טבעוני אינו פחות משובח, מכובד או יוקרתי, כפי שרואים בקבלות פנים ואירועים שונים. ולכן גם אדם שאינו צמחוני או טבעוני לחלוטין יכול לעשות ארוחה טבעונית בשבת או בחג ללא ייסורי מצפון (תרתי משמע). כל המקורות בתורה ובחז"ל מכוונים אותנו להפחית ולמעט באכילת בשר במשך השבוע ולענג בו את השבת ודבר זה ראוי לכל אדם. אמנם מי שהוא בעל נפש ומוכן לוותר על אכילת בשר גם בשבת בהחלט מקיים מצווה, וכפי שראינו מכל המקורות לעיל, אין עליו שום חובה לאכול דווקא בשר בשבת!
נסיים בסיפור מפורסם על הרב שאר ישוב הכהן, בנו של הרב הנזיר, שנפגש עם הרבי מלובביץ'. במהלך הפגישה התגלגלה השיחה והרב שאר ישוב אמר שהוא צמחוני. הרבי התפלא ושאל מה עם העלאת בעלי החיים כפי שלימד האר"י? הרב שאר ישוב בקש את הספר שדי חמד וקרא מתוכו "אשרי מי שאפשר לו לפרוש כל השבוע מבשר ויין ואף בשבת אכילת הבשר היא רשות ולא חובה" הרבי מלובביץ' הודה לדבריו ואמר "נצחוני בני".
נכתב בעלון "על כל מעשיו" שבת נח התשע"ז, יצא לאור ע"י "עולמקום" ו "תנו לחיות לחיות" .