אחד הטעמים שמביא הרמב"ם (מורה נבוכים ג, לט) למצוות השמיטה שייך במובהק לתחום החברתי: "יש מהם חמלה וחנינה על כל בני אדם, כמו שנאמר ואכלו אביוני עמך…".
שלא כמו במדינות קומוניסטיות, המחלקות את כלל הרכוש בשווה בין התושבים, התורה מאפשרת לאדם להרוויח בהתאם לעבודתו. עם זאת, כדי להגן על העניים, ציוותה התורה על מצוות צדקה רבות: נתינת צדקה, מעשר עני, לקט, שכחה ופאה וכדומה, וכן גם מצוות השמיטה. בשנה זו יהיו כל הפירות הפקר, כדי שעניים יוכלו ליהנות מהם.
לכאורה, אם המטרה היא חברתית בלבד, הרי שהיה צריך להיות מותר לזרוע ולזמור, אלא שהיתה חובה להשאיר את התוצרת לעניים. אדרבה, באופן זה, היה יבול רב יותר לעניים! אולם, התורה אוסרת זריעה וזמירה. מדוע? ייתכן שהתורה אוסרת זאת, כיוון שישנו פן נוסף לשמיטה "ושבתה הארץ שבת לה' " (ויקרא כ"ה). השביתה ממלאכה מראה על כך שהכל שייך לקב"ה. אולם, ניתן להסביר באופן אחר, וכך הסביר מורי ורבי הרב אהרן ליכטנשטיין שליט"א.
הצורך בהפסקת העבודה הוא בגלל שאנו רוצים לדאוג לא רק למצבו הכלכלי של העני, אלא גם לכך שלא תהיה לנותן תחושת עליונות. לפעמים, כאשר האדם מעניק לסביבתו, הדבר יוצר אצלו תחושה של גאווה ועליונות (על אף שהנתינה עצמה מגיעה מתוך רצון אמיתי וטוב לעזור לזולת). לכן בעל השדה איננו עובד בשדה, ועל ידי כך אינו במעמד של 'נותן'. הפירות גדלו מעצמם, והקרקע היא הפקר. העני לוקח מההפקר, ואיננו זקוק לחסדיו של הנותן.
מכאן נוכל ללמוד במציאות שלנו, שבשנת השמיטה צריכים לעסוק בנתינה באופן מיוחד. אולם, כפי שראינו, השמיטה איננה רק ערך סוציאלי. יש תוספת מרשימה ומיוחדת בשמיטה. בשמיטה כולם נותנים וכולם מקבלים – השדות מופקרים! מגלים כוחות, מבינים שלכל אחד יש מה לתת.
בהתאם לכך, יוצרים אנו, במרכז הלכה והוראה, מיזם "הפקרת שעות". בשנת השמיטה כל אחד 'יפקיר' שעה בשבוע. שעה זו תהיה מוקדשת לנתינה, לעזרה ולחסד. כל אחד יכול לתת, גם אם הוא בדרך כלל מן המקבלים. תכנית זו תהיה דרך הפייסבוק והאינטרנט ובע"ה תכלול מאות אלפים.
כיצד יעבוד מיזם הפקת השעות?
שאלו פעם מישהו כיצד להשיג מתנדב לפעילות חשובה כלשהי. ענה האדם: "תבקש מאדם עסוק! אדם עסוק, מבין את חשיבותה של פעולה זו, וימצא פנאי בכדי לעשותה".
במציאות השגרתית, רודפים אנו אחר הקיום השגרתי, ופעמים רבות איננו מוצאים פנאי עבור דברים מרכזיים וחשובים מאוד, הן בחיים הפרטיים שלנו, הן בחיים המשפחתיים והן בנתינה הציבורית. אולם, מסתבר, שכל אדם יכול למצוא זמן להתנדבות ולעזרה. אדרבה, אדם המצליח לתת מזמנו, אדם המצליח לעזור לאחרים, מגלה כוחות, מוסיף עוצמה ויכולת לפעילות רבה ומשמעותית יותר מכפי שהיתה לו עד כה.
מיזם הפקרת שעות פונה אל כל אחד במדינה! מבוגרים וילדים, גברים ונשים, עשירים ועניים ובעלי המעמד הבינוני.
כל אדם בחברה הישראלית, יקדיש שעה בשבוע לנתינה עבור הכלל. בעזרת ה', בחודשים הקרובים ייפתח אתר מיוחד למטרה זו. באתר זה, יהיה ניתן להירשם עבור שעת התנדבות. כל אחד יוכל לכתוב מהם הדברים שהוא היה רוצה להתנדב בהם. בהתאם לכך, יקבל האדם הצעות להתנדבות במקומות שונים סביב מקום מגוריו או סביב מקום עבודתו. לאחר יצירת קשר עם מקומות אלו והתחלת ההתנדבות, יאשר אותו אדם את התנדבותו גם באתר (אין צורך להזדהות בשם מלא. כל אחד בהתאם לרצונו). באתר יהיה ניתן לראות, כיצד אט אט המפה הישראלית הופכת להיות כחולה יותר. כל צבע כחול נוסף, יסמל עשייה נוספת.
כל אחד יוכל גם לתת הצעות לעשייה או להתנדבות וכך להגדיל את מעגל העשייה בשמיטה.
בשנת השמיטה – כאשר עולם הטבע מקבל את מנוחתו (עולם ירוק), גם העולם החברתי, עולם החסד יקבל חיזוק, והחברה הישראלית תתמלא בצבעי הדגל, ותממש את עצמיותה.
מיזם זה, ימשיך בע"ה גם בבתי ספר. כל בית ספר יוכל לקבל מקום נפרד באתר, ובו יוכלו להירשם התלמידים וההורים. בכל בית ספר תהיה התנדבות פנימית בין התלמידים ובין ההורים, כאשר גם שם 'יפקירו' שעה בשבוע, ותהיה אפשרות לקבל וגם לתת.
מקווים אנו שעשייה זו תביא מאות אלפים מהחברה הישראלית להיות מחוברים סביב נתינה, סביב עזרה, סביב חסד. מציאות שכזו תביא לחיבור חלקים שונים בעם; תביא לסיוע ולעזרה, תוביל לגילוי כוחות חדשים ולרעננות מיוחדת של החברה הישראלית כולה.
השמיטה תפחית את התחרותיות, את המאבקים ואת המתחים שבחברה, ותאפשר לנקודות האור הפנימיות לזנק ולפרוץ החוצה (על פי הרב קוק).
או אז, יהפכו המתחים לחיבורים,
יהפכו מאבקים לחיבוקים,
תיהפך התחרות להידברות,
תיהפך התגודדות להתאחדות!
