ערי הלוויים ושטחים פתוחים
"ומדותם מחוץ לעיר אלפים באמה" (במדבר לה,ד-ה)
רש"י: "אלף אמה סביב" – ואחריו הוא אומר 'אלפים באמה', הא כיצד?
אלפים הוא נותן להם סביב, ומהם אלף הפנימיים למגרש, והחיצונים לשדות וכרמים.
ברוך השם, זכינו, ובדורנו קיים צורך מתמיד בהסבת שטח פתוח לשטח בנוי. צורך זה מחייב הכרעה: אלו שטחים ייועדו לפיתוח ואלו ייועדו לשימור?
לצורך הכרעה זו יצרו המשרד לאיכות הסביבה והגופים הירוקים מתודולוגיה שנועדה להעריך ולבחון את חשיבות השטחים הפתוחים, לאור תכונותיהם והפוטנציאל הגלום בהם: השטחים הפתוחים, ערכיהם, רגישותם ותפקודיהם מחד גיסא, וצורכי הפיתוח, האוכלוסייה ורווחתה מאידך גיסא.
גישה זו מבוססת על הליך עבודה שפותח עבור תכנית האב לישראל בשנות האלפיים"ישראל-2020", והוטמע לאחר מכן בתוכנית מתאר ארצית 35, ובתכניות ברמה האזורית.
ריבוי התחומים הקשורים בשטחים הפתוחים (טבע-ונוף, חקלאות, הידרולוגיה, ערכי מורשת ועוד) מחייב הקמת מבנה לוגי שיחבר כל אחד מהתחומים, יתייחס לאיכויותיו ובסופו של דבר יקבע ערך כמותי (שרירותי ככל שיהיה)לאיכויות אלה.
ערכיות השטח נקבעה בשלושה מסלולי עבודה נפרדים:
1. רגישות – עוצמתם וחשיבותם של משאבי השטח.
2. רציפות- טיפולוגיה של שטחים פתוחים, שיעור הגודל, הרציפות, היחס בין שטח הפנים וגודל השטח, ומידת ההפרה והקיטוע (בינוי, תשתיות וכדומה) של השטח.
3. שיקולים מערכתיים – חשיבותם של מרחבים פתוחים במערך התכנון הארצי, כאזורי חיץ וקיטוע בין מערכים אורבאניים, ובערכים חברתיים – הקשורים ביכולתו של השטח לספק שירותי פנאי ונופש לציבור.
הגורם שנעדר משיקול דעת מתודולוגי זה, הוא שיקול הדעת ההלכתי. בהקשר זה, מאלפים דברי הרש"ר הירש על הפסוק: "ושדה מגרש עריהם לא ימכר" (ויקרא כה,לד):
"ושדה מגרש עריהם" – ערי הלויים היו מוקפות גבול-עיר אלפיים אמה לכל רוח, ואלף אמה הפנימיות קרויות מגרש העיר. היקף פנימי זה היה מגרש פנוי, המיועד "לבהמתם ולרכשם ולכל חיתם" (במדבר לה,ג)…
כאן נאמר: "ושדה מגרש עריהם לא ימכר". אין לומר, שהוא בא לאסור כאן כל מכירה – אפילו לזמן… משום כך אמרו בערכין (לג,ב) שיש לבאר פסוק זה במשמעות מורחבת: לא רק שאין לשנות את בעליו, אלא גם אין לשנות את יעודו. "מאי 'לא ימכר'? לא ישנה; אין עושין שדה – מגרש, ולא מגרש – שדה (על ידי זריעה: עיין בבא בתרא כד,ב), ולא מגרש – עיר (על ידי בניית בתים) ולא עיר – מגרש".
"כי אחוזת עולם הוא להם" – דווקא מפני שניתן להם לדורות עולם, אין שום דור רשאי לשנותו ברצונו. אין דור ההווה שליט יחיד עליו, אלא גם דורות העתיד שווים לו בזכויותיהם; וכדרך שקיבלו אותו מקודמיהם, כן יניחו אותו לבאים אחריהם.
וכיחס ערי הלויים לשבט לוי, כן יחס ארץ ישראל לכלל ישראל. גם היא אחוזת עולם לכל דורות ישראל; ומשום כך האמור בערי הלויים אמור גם בערי ישראל: שום דור איננו רשאי לעשות שם שדה – מגרש, ולא מגרש – שדה (שם); ולדעת משנה למלך (שמיטה ויובל יג,ה) דין זה איננו נוהג רק בערי חומה אלא בכל ערי ישראל.
___________________________________________________________
לתגובות: שלמה אילן, [email protected]
פורסם לראשונה בעלון 'שבת בשבתו' גיליון 1331: מטות – מסעי כ"ח בתמוז תש"ע 10/07/2010