המטאטאים – הצעה ליום העצמאות

המטאטאים – הצעה ליום העצמאות

הקדמה: בית מדרש כ'חממת-תרבות'

(הסקרנים יכולים לדלג לפסקה הבאה)

אני לומד ומלמד בבית המדרש 'אלול' בירושלים. זהו מקום מרתק, מעין 'חממת תרבות' (בהקבלה ל'חממה טכנולוגית') מרכז פתוח לתרבות יהודית בו לומדים יחד חילונים ודתיים, נשים וגברים, אנשי ימין ושמאל, מכל הקשת הישראלית. מזה עשרים שנה אנו בדיאלוג על התחדשות רוחנית ותרבותית, מבררים אפשרויות של זהות יהודית–הומניסטית מחויבת ועשירה סביב לימוד משותף של מקורות ישראל, התורה במובנה הרחב, מהתנ"ך והגמרא עד להגות, אמנות וספרות עברית חדשה. כולם מוזמנים לשיחה הגדולה, ללא קשר לרקע ולשיוך הרעיוני (אורתודוכסי, מתנחלי, חילוני, רפורמי, מסורתי, פמיניסטי…).
מלבד המפגש בינינו לבין ארון הספרים היהודי, והמפגש בינינו לבין עצמנו בחברותא, אנו מבקשים ליצור שלב נוסף של תגובה יצירתית אקטואלית משלנו, 'מדרש אישי' בעקבות הלימוד והשיח על התורה. לכן קראתי למקום 'חממה': בסוף כל שנה הלומדים מציגים 'פרוייקטים' או 'הגשות אישיות' שבהם הם מבטאים כל מיני צורות של חיבור ורלוונטיות של התורה והחיים.

מטאטאים – חפצא וגברא

חלק מההצעות שעלו ב'חממה' קשורות לחגי ישראל. יש היבטים רבים בחגים המסורתיים שאנו בוחנים ולומדים כדי לחדש ולהתחדש בהם, כמו למשל פני השבת, דגשים ותוספות בהגדה בפסח, גיוון התכנים בתיקון ליל שבועות, קשר לטבע בט"ו בשבט, מעגלי שיח על תיקון חברתי בתשעה באב וכד'. ויש גם מועדים חדשים לגמרי שנוספו ללוח השנה, למשל יום השואה, יום רבין ('יום הדמוקרטיה'), יום ירושלים, וכד' שמחכים לגיבוש. בין אלה תופס מקום מרכזי יום העצמאות, שגם הוא חג חדש מאוד במונחים היסטוריים, וממש מזמין אותנו להשתתף בעיצובו.

אספר בקצרה על רעיון ליום העצמאות: 'מטאטאים'. בקצרה, הרעיון הוא שכל משפחה או חבורה תישא עימה מטאטאים ודוקרנים לנעיצה בלכלוך מפוזר, ותקדיש זמן מסוים מיום העצמאות לניקיון משותף של הארץ שלנו, של הסביבה בה הם מבלים ומטיילים, ואפילו ניקיון קצר וסמלי. שמעתי כבר הסתייגות מחמת אי בהירות מטרידה: האם הכותרת 'מטאטאים' נהגית בפתח, ומתארת את מכשירי הניקוי, או נהגית בשווא, כתיאור לאנשים עצמם שמנקים? (התלמודיסטים רגילים בניסוח בריסקאי של השאלה: מטאטאים במובן 'חפצא' או 'גברא'?) תנוח דעתכם, לא זה מה שחשוב. שמעו עכשיו מהיכן צץ הרעיון.

האדמו"ר מסאדיגורא – מנקה הרחובות הקדוש

רבי אברהם יעקב מסדיגורא היה נוהג לבוא לבית הכנסת הגדול בתל אביב ביום חג העצמאות, ולומר הלל בציבור. וכשהמתפללים רקדו לפני רחבת בית הכנסת, השתלב במעגל ורקד בהתלהבות, והייתה הרגשה שיש לרבי שמחה מיוחדת ביום זה. הוא סיפר לאחד מחסידיו שכשהיה מתגורר בוינה שבאוסטריה בעת הסיפוח הגרמני לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה, נכנסו לשם הנאצים, יימח שמם, והתחילו להתעלל ביהודים ולשים אותם ללעג ולקלס בנוכחות הציבור האוסטרי. היהודים הושפלו ארצה והוכרחו לנקות עם מברשות את רחובות וינה, כשסביבם צהלו חיילי הס"א הנאצים וההמון המגחך.
הם משכו גם את רבי אברהם כדי לבזותו, ובתור רבם של היהודים ציוו עליו לנקות את הרצפה. נתנו לו מטאטא גדול לטאטא, ובתוך העבודה וקריאות הלעג והשנאה אמר הרבי: "ריבונו של עולם, אני מקבל על עצמי, שאם אזכה להינצל ולעלות לארץ-ישראל, אטאטא שם בשמחה את רחובותיה". ושוב תחבו לו דגל נאצי ביד, וכפו אותו לטפס ולקבוע בבניין גבוה את דגל הרשעים עם צלב הקרס. תוך כדי מעשה שב הרבי ואמר בליבו: "ריבונו של עולם, אני אזכה עוד להניף דגל ישראל במקום גבוה בארץ ישראל". ואכן, הרבי הצליח לעלות ארצה בשנת תרצ"ט 1939, ורצה לקיים את דברו. מה עשה? ביום העצמאות היה קם בשעה שלוש לפנות בוקר, לקח מטאטא גדול וטיאטא את הרחובות שליד ביתו. ושוב, לקח את דגל ישראל ביום העצמאות, וקבעו על הגג בשמחה והתלהבות. (מתוך הספר 'עלי תמר')

ההתרשמות והלקח מהסיפור

מייד כשקראתי את הסיפור על שבועתו של הרבי, וכיצד נהג לקיים אותה מדי יום עצמאות, עלה בדעתי שיש כאן מסר עשיר עבורנו. התגובה האצילית על הרוע שמסביב, עם אמונה בערכי הטוב ובצדק שיש להישבע בליבנו לשמור עליהם מכל משמר, וגם מימד של אהבת הארץ ורצון לנקותה ולייפותה. כל זה מתרכז ביום העצמאות, שבו נהוג לצאת לטבע ולבטא את הקשר לארץ. זה קשר פשוט שכולם מרגישים, לא רק ציונים, לא רק ירוקים ושוחרי איכות הסביבה. אדרבה, זה יכול ליצור חיבור של שותפות ערכית והבנה בין כל הציבורים בישראל: חרדים, דתיים וחילוניים, ציונים ופוסט ציונים מימין ומשמאל, ותיקים ועולים חדשים, יהודים וערבים. כולם יכולים להתאחד בקלות סביב הרצון 'לעבדה ולשמרה'. כולם היו רוצים לראות את הארץ נקייה, ועם מעט תשומת לב והפניית התודעה והחינוך 'בטקס ניקיון' משפחתי כזה לזכר הרבי עם המטאטא, אפשר לעודד אנשים לנקות אחריהם, ולא ללכלך את הארץ שלנו בגסות בהמית ובערימות אשפה מכוערת ומזהמת דווקא ביום חגה, יום העצמאות.

חסמים פסיכולוגיים

לפני שנתיים החלטתי לראשונה לשמור את 'צוואתו הרוחנית' של הרבי. אני יהודי חפשי, לא משומרי תרי"ג מצוות, אבל מצא חן בעיני שהרבי החרדי מחסידות סדיגורא גם הוא יצא מעט מהקופסא הצפויה וידע להודות על מה שיש להודות עליו בציונות. אם הוא הצטרף להתלהבות שבהקמת מדינת ישראל אז גם אני מאמץ משהו כצוואה מהביוגרפיה שלו. החלטתי לעשות מעשה: לקחתי מטאטא, וניקיתי ביום העצמאות את הרחוב שליד ביתי. האם מישהו הצטרף אלי? לא. מדוע לא? כי לא ביקשתי מאף אחד, גם לא מבני משפחתי. תראו, זאת כנראה בעיה פסיכולוגית. קשה לי להאמין שמישהו באמת יצטרף אל הרעיונות המוזרים שלי ויעזור לי להרים אותם ולהגשים אותם במציאות. טוב, מה זה צריך לעניין אתכם, אתם בטח שואלים את עצמכם. הרי לכם אין בכלל בעיות פסיכולוגיות, אתם מלאי ביטחון עצמי, לא נתקלים אף פעם במבוכה ובושה או עצלות שמונעות מכם להגשים רצונות עמוקים וניסיונות להתפתח, לאתגר את עצמכם, לשנות את העולם. יפה. אבל אני בנוי אחרת, ולכן החלטתי להתחיל בשנה הראשונה לגמרי לבד. בשנה שאחריה העזתי להציע לבני משפחתי לבוא איתי, אבל הם המציאו תירוצים כאלה מעולים למה לא, ששוב הלכתי לבד לנקות את הארץ שלי. מה הייתם עושים במקומי?

ובכל זאת 'נקה – ינקה'! הקמת תנועת המטאטאים

נו, תעזרו לי, איך מקימים את 'תנועת המטאטאים'? החסמים הם לא רק פסיכולוגיים. צריך לדמיין את זה קורה, וללכת עם הדמיון הזה לשאלות מסוגים שונים. למשל, שאלה פרקטית הקשורה למטאטא: כמה מטאטאים צריך, והאם צריך לארגן ולהפיץ מטאטאי-סדיגורא מיוחדים שימכרו לקראת החג יחד עם הדגלונים לרכב? ומה, כל משפחה תעשה טקס כזה ברחוב ליד הבית שלה? צריך שעה משותפת לכל דיירי הרחוב, או כל אחד בנפרד? ואם המשפחה בכלל בטיול או במנגל בטבע, אז מטאטא בכלל לא נראה שייך. איזה אביזרי ניקוי יחליפו אותו אז?
אבל עוד קודם לכן צריך מספיק מוטיבציה לטקסי הניקיון, גם אם יהיו לא יותר מעשר דקות, ובודאי אם יארכו חצי שעה ומעלה. האם אפשר לצפות להתלהבות לעניין כזה, או שחוץ מחובב סביבה ירוק אחד ועוד ציוניסט נלהב זה לא יסחוף המונים? אולי צריך להכניס את זה לקונטקסט רחב יותר, של חינוך אקולוגי, הפרדת פסולת בפחי האשפה, והכנת התודעה בבתי הספר. יום העצמאות יהווה שיא שנתי לתהליך חינוכי מתמשך, כמו עם פרחי הבר המוגנים בעבר, עם צילומים של נאמני-ניקיון נסתרים שיקבלו רשות להמליץ על פרסים למשפחות וחבורות-ניקיון מצטיינות, או לגנות בקול אנשים שמלכלכים את רשות הרבים. ואולי אפשר לחשוב על כיוון אחר, על 'תנועת מוסר' אקולוגית למתקדמים: לקשור ניקיון של הסביבה לניקיון של הנשמה, ולתמוך בחבורות שיעשו סוג של שיחה ולימוד מונחה על המידות יחד עם עבודות ניקיון באותו יום. בכל אופן צריך להיות פרסום ואתר שמעודד את זה בכל מיני צורות.
אפשר כמובן לפתח את ההצעה או לשנותה בכיוונים שלא עלו על דעתי, אשמח לכל רעיון. העיקר שנעשה נחת לרבי מסדיגורא, ולנכדינו ונכדי נכדינו שיזכו ליום עצמאות בארץ ישראל יפה, ולשותפות משמחת עם אנשים יפים. נו, מישהו רואה את עצמו או משפחתו מצטרף לרעיון, ותופס השנה מטאטא?

חג עצמאות שמח, משלומי פרלמוטר
[email protected]